ככה נולד בלוג.

י"ג אלול תשע"ד

ככה,

דווקא.

דווקא מבעד לחצי הריק

אפשר לראות באור חדש וזוהר

את הבנין האפור שצומח בקצב שמבהיר לך שפיסת הנוף הקטנה שהיתה מול הבית הולכת ונמוגה...

דווקא כשהפוקוס בורח,

והאבק מהבניה, פורח... 
ומכסה כל חלקה טובה במרפסת הקטנה,

ככה, עם פיסת עוגה אחרונה, 
ועיניים טרוטות מחוסר שינה
מול זריחה,

דווקא כשהאבנית מכסה את הזכוכית בשכבה של תסכול,

כשהלילה שקם לבוקר חדש אצל כולם,

אצלך טרם נכנס לתוקף,

כי את שותה אמנם תה של שחרית 

אבל תקועה באתמול...

דווקא ככה 
נולדים,

חדשים.

חֲדָשִׁים, לַבְּקָרִים, רַבָּה, אֱמוּנָתֶךָ (איכה ג' כד')