באהבתך...

ג' באב

כשראיתי אותה בין כל שאר חברותיה,

ידעתי שזאת - שלי.

איך ידעתי? איך בחרתי?

ככה, כי דווקא היא נעשתה - בעבודת יד, בשבילי.

​

מכל העולם כולו, מכל השרשראות כולן, מכל הנשים כולן, החליט רבוש"ע שזו תהיה - עבורי.

אהבתי אותה, שיחקתי בה, השתעשעתי, צילמתי, 

בדקתי איך היא עלי, הכנסתי אותה אחר כבוד לארון "גנזי"

הספקתי וענדתי אותה פעם אחת, 

וכשבאתי להביט בה ולשים אותה שוב, נזכרתי שתשעת הימים, 

אז אשתדל להתאפק... 

רבוש"ע מצטער, אשתתף בצערו, ואחכה.

ברקע נשמעה הרצאה - דיבורים של חיזוק וקדושה, עידוד ונחמה על ביהמ"ק שעוד יהיה: 

במהרה בימינו כשהוא יבנה, יבנו אותו עם חידושים ואפקטים, עם חימום רצפתי, נורות, ולדים. 

יגייסו ליופיו את מיטב המוחות, ויביאו סמיטריילרים מלאי קרבנות, 

על כנפי אל-על יתקבצו נידחנו, עם פינצטה יאספו מבין האומות... 
כמה טוב יהיה, כמה גדול ואדיר המחזה.

ופתאום - - - בום!

נפלה לי השרשרת מהיד. זוהתה פגיעה:

ועוד איזו פגיעה! 
אין! הלכה.

כמעט לא הספקתי להשתמש בה, להנות, 
כולה היתה לי בידיים, וכבר - נשברה לשניים.

​

:( :( :(

אין שרשרת, כמו שאין מקדש, הצער הזה הוא לא דבר חדש!

אבל עכשיו זה צער מוחשי, כואב. 
למה אבא? אם אתה אוהב? מה באת לספר לי?

הדמעות עולות, אני כבר לא שומעת את השדרן מדבר, רק מרגישה מהעין משהו נוזל.

בכלל לא איכפת לי כמה עוד שרשראות יש, השרשרת הזו הלכה, ועליה אני בוכה!

רבוש"ע! 

כל אחד הוא בן יחיד.

אני והוא, והיא...

כמה בנים שיש לך, כמה בנות... כמה כאבים שיש, כמה קרבנות,

אותי, אתה אוהב - הכי.

ציור של ילד שנקרע,

או שרשרת של 'ילדה גדולה' שנשברה,

פטירה של בן בקרב,

פציעה או פגיעה כמו נשיכת עקרב.

השבר שלי הוא שלך, ולא משנה כמה הכל כואב... וכמה ילדים לך עוד יש, יפים, טובים, משמחים, שמחים.

לא משנה אם יש צרות גדולות יותר, אם יש עברות, 
לא משנה אם הכל עכשיו בלאגן, אם ביהמ"ק באמצע להיבנות, 

תשעת הימים עכשיו ואתה לא לוחש 'ששש אל תבכי על שטויות'

צער של יהודי, אפילו קטן - אתה מלטף. 

אתה מחבק, ובוכה איתו, כאילו הכל מסביב נמחק.

אם עכשיו כואב לו, אז אתה מניח להכל; לבית המקדש, לצער שלך, לשכינה, לגאולה שממש ממש קרובה, עכשיו אתה איתו.

עכשיו אתה איתי ורק איתי.

עכשיו כואב לי, 

ועכשיו נרפא לי.

כשהבנתי את זה, כשהרגשתי אותך, הסכמתי לשמור על השרשרת, דווקא ככה - שבורה, למזכרת.

עם דבק פשוט כילדה קטנה,

ענדתי אותה

ככה,

שתזכיר לי שכל נברא הוא בן יחיד, וכל החלטה שלך לכאן או לכאן, לחיים או למוות, לקושי או לצער, 

לשמחה או ליגון, הכל בא מאהבה גמורה, מאהבה של אבא אוהב לבן יחיד, לילדה אהובה.

ומהאהבה הזו, מהמקום המלא שנתת לי, יש בי מקום לבקש ממך על כל שאר היחידים, עליך עצמך, על השכינה, 

על כולנו עמ"י - ככלל. 

רבוש"ע! 
וְאַהֲבָתְךָ אַל תָּסִיר מִמֶּנּוּ לְעולָמִים, 

ובאהבתך, תגאל.